פסק-דין בתיק ת"ק 000940/04

התובע הינו שמאי מקרקעין והנתבע - בעל נכס ברחוב שמעון רוקח 14 בנוה צדק, בת"א (להלן - הנכס).

טענות התובע :

לטענת התובע, הנתבע פנה אליו, באמצעות רו"ח גד שיוביץ, וביקש ממנו להכין שומת שווי לנכס. שיוביץ הפנה את התובע, בעקבות השיחה, לנתבע והתובע נפגש עימו בנכס ביום 27.5.03. בנוסף, היתה פגישה בין התובע לנתבע בה מסר לו הנתבע מסמכים הנוגעים לנכס, והתובע התבקש לקבוע את שווי השוק של הנכס. לא נקבע שכ"ט מוגדר, מאחר ודרישות השומה לא היו סופיות, אך נאמר לתובע שלא תהיה כל בעיה בקשר לשכר הטרחה. במהלך הכנת השומה נתבקש התובע על ידי הנתבע לקבוע גם את שווי הנכס לתאריך קודם - 1.10.01, ולהעביר את השומות לשיוביץ, המטפל בענין. השומות אכן הועברו לשיוביץ, שגם התייחס אליהן וביקש מהתובע לקבוע לכל שומה בנפרד שווי למימוש מהיר, ודמי שכירות ראויים. לאחר כל זאת, העביר התובע את הטיוטות לשיוביץ, שאישר את המתכונת, ואז פנה התובע לנתבע בדרישה לשכ"ט. התובע אמר לו לפנות בענין זה לשיוביץ. התובע דרש 5,000$ + מע"מ עבור עבודתו. התקיימו מספר שיחות בינו לבין הנתבע וכן מספר שיחות גם עם שיוביץ, לרבות שיחת ועידה אחת ביניהם, אך ללא תוצאות. לטענת התובע, הנתבע הסכים לשלם רק 1,500$ וגם טען שהשומות למימוש מהיר ודמי שכירות ראויים כלל לא נתבקשו על ידו ולכן אינו מוכן לשלם עבורם.

לפיכך הגיש התובע תביעתו, אותה העמיד - לצרכי סמכות בית משפט זה - על סך של 17,800 ש"ח. התביעה מתייחסת לשתי השומות, לתאריכים 22.7.03 ו-1.10.01, ולא לשומות למימוש מהיר ולדמי שכירות ראויים. למען הנוחות, יקראו להלן שתי השומות - לתאריך 22.7.03 ולתאריך 1.10.01 - שתיהן ביחד: " השומה").

טענות הנתבע :

הנתבע טען, כי מעולם לא שכר את שירותי הנתבע. אין ביניהם הסכם, הוא אינו מכיר אותו ולא עבד עימו בעבר. מי שהיה בקשר עם התובע הוא רו"ח שיוביץ. הנתבע מעולם לא קיבל את השומה מהתובע. לטענתו, התובע מנסה לסחוט ממנו כספים.

רקע נוסף :

התובע הגיש תביעה נפרדת כנגד רו"ח שיוביץ (ת"ק 941/04). תביעה זו נדונה בפני כב' השופטת פלינר וביום 30.3.04 נתנה השופטת פלינר פסק דין, בו נדחתה התביעה. השופטת קבעה, לאחר ששמעה את הצדדים, לרבות עדותו של שמאי בשם שהרבני, שתיווך בין שיוביץ לתובע, כי התובע לא הוכיח שלשיוביץ היתה חבות עצמאית ונפרדת כלפיו מזו של הלקוח - מר אוריון, או כי היה ערב לתשלום על ידי מר אוריון (הנתבע כאן). השופטת פלינר ציינה, כי העובדה שהתובע החליט לפצל את תביעתו בין אוריון לבין שיוביץ, מחלישה עד מאד את טענותיו לגבי הערבות הנטענת של שיוביץ לחובות אוריון. בנוסף, קבעה השופטת פלינר, שהתובע לא הוכיח את טענתו ששיוביץ חרג מההרשאה שנתן לו אוריון, כאשר הזמין ממנו את השומה למימוש מהיר ואת השומה לדמי שכירות ראויים. עוד נקבע, כי מחדלו של התובע מתחיל בכך, שלא דאג לחתום על הסכם שכ"ט עם שיוביץ או עם אוריון, בעיקר מאחר שלא עבד עם מי מהם בעבר ולכן אין לדבר על "יחסי אמון" לאור היכרות קודמת. התביעה, כאמור, נדחתה, תוך חיוב התובע בהוצאות.

יצויין, כי יומיים לפני הדיון אצל השופטת פלינר, ביום 28.3.04, נתן כבוד השופט הראל, שדן בתיק זה לפני, פסק דין כנגד הנתבע, בהעדרו. פסק דין זה בוטל, ביום 3.11.04, לאור טענות הנתבע כי לא קיבל מעולם את כתב התביעה או הזימון, בכפוף לתשלום ההוצאות שנפסקו לזכות התובע בפסק הדין שבוטל.

דיון :

דיון ראשון במעמד שני הצדדים התקיים בפני ביום 14.3.05 . התובע טען שרצה להזמין את שיוביץ, אך שיוביץ סרב להגיע, מאחר שהוא עובד עם הנתבע. הוא הדגיש, שתביעתו חולקה לשניים, תביעה אחת כנגד אוריון ואחת כנגד שיוביץ, מאחר שאת השומה הבסיסית הזמין הנתבע, אוריון, ישירות, ואת ההרחבה לגבי שומה למימוש מהיר ודמי שכירות ראויים הזמין שיוביץ. התובע הפנה לכתב הגנתו של שיוביץ בתביעה נגדו (ת"ק 941/04) ( ת/1 14.3.05), בו כתב כי "הקשר היחיד [בין התובע לשיוביץ] נגע לעבודה אשר התובע ביצע עבור לקוחו של הנתבע, מר אפרים אוריון.... הנתבע [שיוביץ] היה אך ורק צינור לאינטרסים ולרצונות של אפרים ופעל למענו ולשם צרכיו הפרטיים... מזמין העבודה היה אפרים בעצמו... על התובע להפנות תלונותיו ו/או טענותיו, אם בכלל, ל...אפרים... כל התחייבות שנעשתה, נעשתה על ידי אפרים בלבד ולא על ידיו הוא". לטענת התובע, מכאן ניתן להבין ששיוביץ מאשר שהעבודה הוזמנה על ידי אוריון ועבורו, וכי אכן היתה התחייבות מצד אוריון כלפי התובע. התובע ביקש לקבוע דיון נוסף, כדי לזמן את שיוביץ לעדות, באמצעות בית המשפט.

הנתבע טען בדיון, כי התובע משקר במצח נחושה. לדבריו, ביום שבו טוען התובע כי פגש אותו בנכס, היה במשך כל היום בבית החולים לצורך בדיקות טרום ניתוח. על כך הציג אישור מיום 27.5.03 (שסומן נ/1 14.3.05). לדבריו, מעולם לא ביקש את שיוביץ להזמין שומה מהתובע. היתה בידיו שמאות מאותה תקופה לגבי הנכס, של שמאי אחר, ולא היה זקוק לשמאות נוספת. השומה הנוספת הוצגה אף היא ( נ/2 14.3.05). לטענתו - אינו יודע מדוע פנה שיוביץ לתובע, אך כנראה מדובר בטרגדיה של טעויות.

ביום 24.7.05 התקיים בפני דיון נוסף. בדיון זה טען התובע, כי האישור הרפואי של הנתבע לגבי הבדיקות ביום 27.5.03 ( נ/1 14.3.05) הוא מפוברק, לאור המחיקות בו (יש מחיקות ברישום השנה בשניים מתוך שלושה מקומות שבו רשום התאריך). הוא חזר וטען שנפגש ביום זה עם הנתבע בנכס והנתבע עצמו ביקש ממנו לבצע את השומה הראשונית, וכן חזר ונפגש עימו פעם נוספת ב-4.6.03 ונמסרו לו מסמכים שונים, ביניהם ת/1 עד ת/3 24.7.05 . יצויין, כי מתוך מרבית המסמכים עצמם קשה ללמוד מה מקורם ומאין יכלו לנבוע. עם זאת ברור, ש ת/2 24.7.05 נשלח בפקס על ידי שיוביץ לתובע ב-29.7.03 (מדובר בנסח טאבו ישן של הנכס), ולא נמסר לו על ידי הנתבע. חלק מהמסמכים הכלולים ב ת/3 24.7.05 נשלחו בפקס ביום 1.6.03 ממשרד עו"ד משה גלזנר, לא ברור למי, אך ברור שלא יכלו להמסר לתובע לפני תאריך זה. לדברי התובע, הפניה של שיוביץ היתה בעל פה, לשמאי שהרבני, עימו עובד התובע, ושהרבני הפנה את העבודה אליו. הוא ציין כי שוחח בעצמו עם שיוביץ, שהפנה אותו לנתבע, תוך מתן כל מספרי הטלפון של הנתבע, ואז נפגש התובע ישירות עם הנתבע. לטענת התובע, הנתבע הוא שהזמין את שומת שווי הנכס ל-2003 ולאחר מכן את השומה לשווי רטרואקטיבי מ-2001, ושיוביץ הזמין את השומה למימוש מהיר ולדמי שכירות ראויים. לדבריו, הנתבע סירב לבסוף לשלם, מאחר שהשווי שאליו הגיע התובע לא מצא חן בעיניו והיה נמוך מדי. הוא אישר, בחקירה נגדית לתובע, כי ביקר בעיריה ועיין בתיק הבנין, אך הכחיש שלקח מסמכים משם, לרבות לא את המסמכים שהוגשו בדיון. בחקירה נגדית נשאל התובע לגבי דברים שכתב בשומה ("השומה" הוגשה לבית המשפט ביום 14.3.05 ונמצאת בתיק. כפי שהוגדר לעיל, מדובר בשתי שומות שנושאות תאריך 22.7.03. האחת, היא שומה ליום 22.7.03, השניה - שומה ליום 1.10.01. אין מחלוקת כי שומות אלה נמסרו על ידי התובע לשיוביץ). בשומה כתוב כי בנכס כלים סניטריים מפוארים, מתוצרת חוץ, בסטנדרט איכותי גבוה. התובע טען כי אינו זוכר איזה כלים סניטריים ראה בנכס. לטענתו, לא היה צורך בצילומים על מנת להוכיח קביעתו בשומה, כי הנכס מפואר, ודי באמינותו המקצועית.

הנתבע טען, כי בחודש פברואר 2003 ארעה פריצה לנכס ונגנבו כל הכלים הסניטריים מהנכס, כמו גם ריהוט. לדבריו, בחודש מאי לא היו בנכס כלים סניטריים, מה שמוכיח בעליל כי התובע משקר באומרו שביקר בנכס. הנתבע הגיש לבית המשפט דרישה לסוכנות הביטוח, המתייחסת לגניבה ( נ/10 24.7.05) ותשובה מהמשטרה לפניה שלו בענין זה ( נ/11 24.7.05). הוא ציין כי עד היום הבית זנוח, אין בו כלים סניטריים ויש תביעות של מליוני שקלים נגד הביטוח בענין זה. הנתבע חזר והדגיש, כי על אף שעסקיו ענפים, והוא עובד עם הרבה בעלי מקצוע מהשורה הראשונה, מעולם לא נתן לאיש יפוי כח או אישור להזמין עבורו עבודה או שירות מאחר. כך גם לא אישר מעולם לשיוביץ להזמין שומה מהתובע. הוא חזר וציין, כי היתה בידיו שומה לגבי הנכס מינואר 2003 (על שווי של 3.6 מליון דולר), ולא היה זקוק לשומה נוספת.

מר שיוביץ העיד בפני בדיון ביום 24.7.05. הוא חזר וציין, כי הפניה הראשונית לקבלת שומה עבור הנתבע (בפברואר 2003) היתה אכן שלו, אך לדבריו - אמר לתובע שעליו ליצור קשר ישיר עם הנתבע, שכן לא היתה לו הרשאה מהנתבע להתקשר עבורו. הפניה של שיוביץ היתה לשהרבני, מאחר שהנתבע ביקש למכור את הנכס במהלך 2003 ולשם כך היה זקוק לשומה, ושהרבני הפנה אליו את התובע. לדבריו, לא הכיר את התובע קודם והתובע הוא שצלצל אליו, עקב ההפניה של שהרבני. בשיחה הטלפונית מסר לתובע את מספרי הטלפון של הנתבע, כדי שיתאם איתו ביקור בנכס ויתן הצעת מחיר. לדברי שיוביץ, לאחר מועד זה, מפברואר 2003, היה נתק של מספר חודשים בינו, לבין התובע, לבין הנתבע. לא היה לו קשר באותם חודשים עם מי משניהם. ביוני 2003 קיבל טלפון מהתובע, שהודיע לו שהשומה מוכנה. שיוביץ לא ידע מה קרה בין שיחתו האחרונה עם התובע לשיחתם ביוני. התובע העביר לשיוביץ את טיוטת השומה בפקס, שיוביץ העביר לתובע הערות ואז יצר שיוביץ קשר עם הנתבע. לדבריו, הנתבע אמר לו דברים קשים מאד באותה שיחה, ביניהם - שהוא לא הזמין את השומה מהתובע. הנתבע שאל את שיוביץ אם הוא (שיוביץ) הזמין את השומה ושיוביץ השיב בשלילה. הנתבע ביקש משיוביץ שיודיע לתובע, כי יאמר לתובע, שאינו זקוק לשומה ושלא יוציא אותה, וכך עשה שיוביץ. לדבריו, הנתבע היה בחו"ל באותה תקופה, סמוך לאחר שהתובע הודיע לו שהשומה מוכנה, ולכן לקח זמן עד ששוחח עימו.

שיוביץ ציין, בחקירה ראשית לתובע, כי נודע לו ממר שהרבני שיש מחלוקת בין התובע לנתבע בנושא שכר טרחה. טוען התובע, שמכך ניתן ללמוד שגם אליבא דשיוביץ, לא היתה מחלוקת על עצם הזמנת העבודה, אלא על שיעור שכר הטרחה שיש לשלם בגינה. העד אמר לתובע בחקירתו, כי מעולם לא עשה שימוש בשומה שהעביר לו התובע. ואולם התובע הציג לשיוביץ תצהיר, ששיוביץ הגיש ביום 2.3.04, בתמיכה לתביעה שהגיש הנתבע נגד אחר, בת"א (חי') 781/96. באותו תצהיר מפנה שיוביץ לשומה של התובע, אותה הוא מצרף גם כנספח, להוכחת שווי הנכס, נכון לשנת 2001. כאשר הוצג תצהיר זה לשיוביץ, הודה כי אכן עשה שימוש בשומה, בניגוד לדבריו קודם לכן.

הנתבע, בתגובה, אמר כי התצהיר על נספחיו הוגש לבקשת בית המשפט, כי הוא עצמו לא השתמש בשומה וכי שיוביץ לא הגיש בסופו של דבר את התצהיר לבית המשפט ולא נחקר עליו. לטענתו, שיוביץ השתמש בשומה משום שהיתה אצלו והיתה זמינה, אך הוא עצמו לא קיבל אותה מעולם. שיוביץ אישר לנתבע, בחקירה שכנגד, כי בנושא התצהיר עמד ישירות מול עורך הדין של הנתבע, כי התצהיר נעשה באופן בלתי תלוי מהנתבע וכי הכין אותו לבקשת בית המשפט. הוא הוסיף, כי לא העביר עותק מהתצהיר לנתבע. כן אישר לנתבע, כי לא מסר לו את השומה, כי לא קיבל מהנתבע יפוי כח להזמינה וכי לא הזמינה מהתובע, אלא רק הפנה את התובע לנתבע.